יקב ברבדו: הגיע זמן ליינן 

יקב ברבדו:

מיקום כרמים:  כרמי יוסף אשר שופעת אדמת גיר כבדה ועשירה באבן.

ייננים: פרופסור בן עמי ברבדו ופרופסור עודד שוסיוב.

שנת הקמה : 1999.

הגיע הזמן ליינן.

יש מספר יקבים בארץ שאנחנו יודעים מה נקבל מהם כל שנה, הם בעקביות מייצרים יינות שאפשר לזהות כבר מהלגימה הראשונה כדוגמת יקב קסטל המזוהה עם השרדונה המאוד שונה שלו, הפטיט קסטל והגראנד ווין שתמיד יהיו בהם אותם זני ענבים ואותו קו פילוסופי של היינן, יקב מרגלית שבמשך שנים עשה יינות עם קו עשייה ייחודי, יקב סוסון ים עם ייחודיות הזנים שלו. ועוד כמה יקבים שיש לו קהל שבוי לקו העשייה לטוב ולרע.

יקב ברבדו זוהה תמיד עם שני הייננים האקדמאים שבו אשר חוקרים את ענף הגפן שנים רבות ובתנאי המעבדה חקרו את כל נושא ריחות הגפן ומיצוי הארומות והטעמים שיש בענבים. בשלב מסוים החליטו השניים להעביר את המחקר המעבדתי לכרם ולייצר יינות איכות בעלי אמירה מיוחדת אשר כל דבר בו מוסבר בצורה פדגוגית מדעית שקשה להדיוטות להתווכח או להבין את כל המונחים האקדמאים. אכן כבר מההתחלה יקב ברבדו נהיה לשם דבר והיינות דיברו בעד עצמם והיקב איגד בתוכו קהל שבוי והמון  לקוחות קבועים שבאו לשמוע את הייננים שמבחינתם הם ייצרו את הטוב ביותר והיינות שלהם נמכרו כמעט מיד עם הגעתם לשוק. היינות אכן אופיינו בצבע עשיר וריחות ממכרים והוא ללא ספק נכנס לפנתאון של יקבי הבוטיק המובילים והמכובדים שמייצגים אותנו נאמנה גם בארץ וגם בעולם

כתבתי לא מעט על יינות ברבדו בשנים האחרונות ואיפשהו זיהיתי ביינות של השנים האחרונות שינוי שלא תמיד עלה בקנה אחד עם הפילוסופיה של היקב ואט אט היינות היו פחות מרגשים, עם פחות אמירה, מעט אגרסיביים וללא ייחודיות כפי שמתבקש מיקב כזה. אז נכון שאפשר היה לתרץ זאת בשנה לא טובה, באקלים וכולי אבל אלה רק תירוצים. היינות אומנם עוברים מסך אם באלגוריה עסקינן ואכן נמכרים היטב בגלל שמם, אבל היינות לצערי רחוקים מלהיות יינות שראויים ליקב כזה. הגוף מאוד בינוני, הפרי מינורי, העץ  מעניק טעמים של חביות צרפתיות ואמריקאיות שדיי משתלטות על הפרי ויש תחושה שנבצרו מוקדם מידי ולא הגיעו לשיאם, האלכוהול לא תמיד מחזיק ויש בעיית איזון. אז אולי הגיע הזמן ליינן.

ברבדו רוזה 13: 100 אחוז ענבי קברנה פרנק, 13% אלכוהול.

מדובר בסוג של תותי פרוטי. מתיקות מוגזמת, גוף קליל מאוד, אין שום דבר בחלל הפה שצריך להיות ביין ( יובש, אלכוהול, עפיצות ), אין שום דבר שמזכיר קברנה פרנק אם ציפיתי לרמזים ירוקים הם לא היו אם ציפיתי לפלפל שחור, סיגליות, פלפלים ירוקים, עשבי תיבול טריים גם הם לא היו. נאדה. עבודה מאוד חובבנית רק על מנת לייצר רוזה כי השוק דורש אז ניתן לו. 92 ש"ח VFM  מוגזם לחלוטין. ולמה נעשה הרוזה הזה אני שואל ? : "כי לתת לחם ושעשועים לתושבי האימפריה הרומית החזיק את הקיסר כמה שנים בשלטון "

ברבדו שרדונה 13: 12.5% אלכוהול, חלק מהמיץ שהה כ 3 חודשים בחבית .

שרדונה חנפן וזו הבעיה שלו. ריחות טרופיים עם מעט הדרים בוסריים, המון חמאה, יין לא גדול ולא מרגש יין שכל יקב גדול עושה ומוכר אותו בחצי המחיר שברבדו דורש עליו. 92 ש"ח .

ברבדו קופאז': בלנד: קברנה פרנק, שיראז, קברנה סובניון. 14.5% אלכוהול 12 חודשי חבית.

אם בשרדונה עשו יין חנפן שיימכר טוב במסעדות אז בבלנד החליטו לעשות יין קשה ובומבסטי שיעשה שמות בפה של הלוגם. יין עם עוצמות פרי כבדות, ריחות תוקפניים והמון תיבול. יין שקשה להתעלם מטעמו ומחוזקו עד שקשה לגבש לגביו דעה. פטיש בפה ופטיש בראש אחרי כמה לגימות.

150 ש"ח VFM לא.

לסיכום: היקב מייצר 5 סוגי יין מתוכם השלושה. הלבן חנפן,  הרוזה לגמרי מיותר, הבלנד בומבסטי.

מדובר ביינות שיש תחושה שמנסים לרצות ותו לא. כמעט והייתי אומר שמזלזלים באינטלגנציה של חובבי הברבדו ההוא שהעניק לנו יינות טובים עם אמירה ויכולנו לזהות אותם בלי בעיה אפילו בטעימה עיוורת. משהו משתנה בברבדו ואני יודע שקשה למי שחושב כך לומר משהו מפאת כבודם ומגיע להם ללא ספק את כל הכבוד הראוי אבל מפאת כבודם אני חושב שכן צריך לומר.

הגיע זמן יינן.